לאורו של רונן לוברסקי הי"ד

 

סקירה כללית של חייו

בט' בניסן התשנ"ח (5.4.1998), בבית חולים אסף הרופא שבראשון לציון, נולד לולדימיר ואלנה לוברסקי בנם השני, רונן.

את שנתו הראשונה עבר רונן בבית המשפחה במושב בני עי"ש על יד גדרה. כשהיה בן שנה עברה המשפחה לרחובות, שם גדל והתחנך עד יומו האחרון.

רונן הצעיר היה ילד שמח וחייכן, עקשן מאוד ודעתן. אבא ולדימיר מספר איך בגיל שנתיים בלבד, נתן לו חוברת מדבקות ורונן הצעיר התחיל להדביק, עד שמדבקה אחת סירבה לצאת. רונן המשך לנסות בשקט ובנחת, אבא הסתכל מהצד ובחן את רונן הצעיר מתי יתייאש או יתחיל לבכות. עברו 5-7 דקות ורונן לא נשבר עד שקילף את המדבקה והדביק אותה.

בגיל 3 כבר לימד אותו אבא לשחות. רונן הקטן לא הסתפק בשחייה בסיסית אלא רצה להשתפר עוד ועוד. בגיל 5-8 עבר חוגי אומנות, אושו (אומנות לחימה) וטניס. הילד שהיה בגובה של הרשת זכה באליפות לגילאים 6-8 החליט לחפש את עצמו במקום אחר כי הרגיש שאינו ממצה את עצמו ושהדרישות ממנו נמוכות מידי. הוא עבר לשחק כדורגל ונכנס לעמדת השוער. ילד שהיה נמוך יחסית לכולם היה שוער יוצא מגדר הרגיל, קראו לו "המתאבד" , קפץ לרגליי השחקנים, זינק לגובה ולמרות היותו נמוך קומה היה שוער מצטיין. כאשר הלך להיבחן במכבי תל אביב הועבר תוך מספר דקות לקבוצה בוגרת יותר כדי שיוכל להתמודד עם שחקנים ברמתו. בגיל 15 שוב הרגיש כי אינו ממצה את עצמו והחליט לעבור לאתגר הבא והחל להתאמן בקרב מגע ולאט לאט החל להכין את עצמו לשרות הקרבי לו כל כך ייחל. בגיל 16 במקביל לאימוני הקרב מגע כבר החל להתאמן אצל "אסא אותי לוחם" בכושר קרבי לקראתו גיוסו לצה"ל .
 

רונן למד בבית ספר היסודי ע"ש שפרינצק ובהמשך בחטיבת ביניים ובתיכון ע"ש אהרון קציר.

 

בתחילת תהליכו לגיוס לצה"ל נתקל בקושי ולא קיבל זימון ליום סיירות. מיד החל להאבק על יום סיירות, שלח פקסים ובקשות, הביא המלצות מבית הספר עד שקיבל את הזימון ליום הסיירות המיוחל, עבר את יום הסיירות, עשה גיבוש מטכ"ל שאותו לא עבר, עבר גיבוש צנחנים ובנובמבר 2016 התגייס לחיל הצנחנים. בשבוע הראשון עבר גיבוש דובדבן, יחידה אליה חלם להגיע מזה שנים.
ציורו של סמל היחידה התלוי בחדרו כבר מגיל 16 יעיד על כך. רונן התקבל ליחידה והחל את המסלול המפרך, 14 חודשים של כושר, מסעות, ירי, קרב מגע, לימודים מקצועיים, ניווטים, תרגילים, שבועות שטח, הסמכות ועוד.

בטקס הסיום קיבל את סיכת הלוחם ממפקד הצוות, אירוע שהפך למכונן ואחד המרגשים והמאושרים בחייו.
רונן זכה לשמש כפורץ וסורק, מספר 2 בצוות . שלושה וחצי חודשים הספיק לקחת חלק בפלגת הלוחמים ביחידה וללא ספק הם היו הטובים בחייו.

 

בי' בסיוון התשע"ח (24.5.2018) במהלך פעילות מבצעית לעצירת חוליית ירי באל עמרי ברמאללה, רונן יצא יחד עם שניים ממפקדיו מאחד הבניינים כדי לחפות עליהם. מאחד הבניינים נזרק עליו סלע גדול שפצע אותו אנושות. רונן איבד את ההכרה במקום, טופל בשטח והובהל לבית החולים הדסה עין כרם בירושלים. בי"ב בסיוון (26.5.18) בבוקר יום שבת, לאחר 48 שעות של מאבק רונן נפטר.

 

רונן הותיר אחריו הורים, אלנה וולדימיר ואח אחד אריק.

 

במהלך השבעה ואחריה שמענו אין ספור סיפורים וגילנו אדם שלא הכרנו.

רונן היה טוב לב, אמיץ, דבק במטרה בצורה בלתי רגילה, ישר, אמיתי, שאף למצויינות תמידית, חבר אמיתי, בעל יכולת כתיבה וביטוי יוצאת דופן, קשוב, סקרן תוך שהוא מתנהל בשקט, צניעות וענווה גדולה. גילינו אדם נדיר שחי לצידנו ואשר לא ידענו עד כמה גדול הוא היה. את רוחו ואורו חשוב לנו להפיץ כמה שיותר

© 2018 משפחת לוברסקי