מאת תומר בן חיים
אח שלי היקר,
אני כותב לך ולא מאמין
לא מצליח להאמין שאתה כבר לא איתנו
פשוט לא נופל לי האסימון הזה שכבר לא אראה אותך כל ערב ברחבת מתחים ותחייך אלי.
"יאללה בן חיים עוד קצת, מחכים לך"
זה המשפט הקבוע שהיית אומר לי,
הייתי מחזיר לך חיוך מחליק לך כיף ומכה בטוסיק.
בחמישי זה מגיע
אני עולה ללוחמים.
כמה חיכיתי לרגע הזה, לחזור לשבת איתך ועם הצוות בזולה לצחוק ולשמוע שירים.
הצוות לא אותו דבר בלעדייך לוברסקי.
אנחנו מתגעגעים אלייך.
מתגעגעים לקרוקס הרועשות שלך בדרך חזרה מהמקלחת.
מתגעגעים לסאחי של הצוות שתמיד היה דואג שהדברים יתנהלו כשורה.
בדרכך הצנועה והשקטה עיצבת את כולנו.
אני יודע שאתה מסתכל עלינו מלמעה ובטוח שאתה רוצה לנפנף אותנו כבכל פעם שהיו מחמיאים לך.
אבל אתה באמת מודל לחיקוי אחי היקר.
לא אשכח איך בסוף כל תרגיל צברי היה אומר לנו להסתכל עלייך וללמוד
"כשלוברסקי מאחורייך אתה מרגיש בטוח"
לא סתם קיבלת את הסיכה שלו בסוף מסלול.
ראיתי את הכתבה בעיתון עלייך וכל הפייסבוק שלי מלא בסיפורים עלייך אבל אני עדיין חושב שמי שלא הכיר אותך לעולם לא יבין איזה בן אדם היית.
טוב הלב שלך האכפתיות שלך כלפינו לא משנה כמה עייפים היינו תמיד היית מוכן לעזור.
כל הפסקה שהיינו מתעפצים באוהל היית הראשון לקום לשטוף את הכלים מהארוחת צהריים.
צניעות, רעות, נחישות, נדיבות, מצוינות.
אלה הערכים שלמדתי דרכך.
אנחנו נלך בדרכך ונלמד גם אחרים עלייך ועל דמותך.
אני אוהב אותך אחי היקר.
גאה בך על הבן אדם שהיית, שמח שזכיתי להכיר אותך.
תודה על מי שהיית ועל הערכים שהשארת לנו.
אתה תמיד תשאר חלק מאיתנו.
מאת אורי
Lubarski-
He went by lubarski in the army. He was my roommate and one of two of my best friends on my team, and my partner in the field. It was his dream to be in Duvdevan and, of course, he achieved that dream. His nickname on the team was Sachi which is like nerd but like in a funny nice way. He was extremely quiet and soft spoken, and humble, wouldn’t come out of his shell until he was comfortable with you. But once he was, one of the goofiest funniest kids, joked around a ton. He spoke Hebrew, Russian, and was pretty good at English. He was a perfectionist, extremely organized, hardest worker I’ve ever met. Scared of bugs, if he saw one in the room he wouldn’t go to sleep till he found and killed it. His brother and Mom are Bal tshuvas but he wasn’t religious. He was the best runner on our team and was working on getting bigger, would drink gainer like three times a day and it was working. He was an amazing soldier, probably the best on the team. Loved the shows Sherlock and dexter. Sherlock theme was his ringtone and dexter theme was his alarm clock. We would watch Sherlock together at night. He was an excellent goalkeeper in soccer. And just an amazing friend, never hesitated to help someone out if they needed even if it was the most annoying task. Really cared about the team overall. We lost an amazing warrior but more importantly an amazing friend and our brother.
מאת דניאל מורה
לוברסקי אחי היקר והאהוב אני יושב פה עכשיו וכותב לך אחרי מליון ואחד ערעורים וספקות כי מי כמוני מכיר אותך יודע שאם היית רואה אותי כותב לך עכשיו משהו הייתי אומר לי בחצי חיוך הסאחי שלך " מורה מה אתה גיי מה אתה כותב לי עכשיו לך תכין לנו איזה קפה" . אבל בכל זאת איך אפשר שלא לכתוב עלייך שלא להנציח אותך אחי כדי שעוד אנשים יהיה להם הכבוד רק לשמוע עליך אחי על הלוחם הכי טוב בצהל הלוחם שהיה מסתובב עם המחברת דגשים שלו ורושם כל דגש ודגש שיש לו מרמת הלחימה שלו ועד איך מייעלים הקמת מטווח,
הלוחם שבזמן שכולם העדיפו לרוץ "בקצב לוחמים" היה עושה אינטרוואלים בעליות,
הלוחם שכולם היו מעדיפים להגניב עוד שעה שינה היה כבר קם ללמוד ערבית,
הלוחם שהיה החבר הכי טוב בצוות שלא משנה מה היית צריך היית מבקש ממנו כי לא היה ספק שהוא יסכים.
הלוחם הזה היה סמ"ר רונן לוברסקי אחד הלוחמים האמיצים שהיו בצהל שהתנדב לשרת ביחידה המיוחדת "דובדבן" ומילים כמו מחנות פליטים והפסדים אשר גורמות לפחד אצל רוב האנשים אצלו רק חיזקו את "הלמה " שלו , למה הוא עושה את מה שהוא עושה למה הוא עבר מסלול מפרך של 15 חודשים, למה הוא מעביר לילות לבנים בזמן שכולם ישנים.
רק אצלך אחי הלמה אני עושה את זה היה כל כך חזק ולא פעם ולא פעמיים אמרת שמבחינתך כל מחבל שאתה עוצר זה משפחה שלמה שהצלת מפיגוע.
אז תן לי להגיד לך דבר אחרון אחי שאתה היית הלוחם הטוב ביותר בצוות והחבר הטוב ביותר בצוות ואתה במו ידייך הצלת משפחות רבות מפיגועים של מחבלים, ואנחנו חבריך לצוות נמשיך את דרכך להיות לוחמים טובים ,מקצוענים כמוך ובעיקר חברים כמוך .
אוהב אותך לעד אחי היקר והאהוב.
מחברך הטוב לצוות דניאל מורה.
מאת אלעד כהן
רונן .
תמיד היה מוביל ותמיד היה ראשון לא הייתה שאלה כל מקום שנכנס ותפקיד תמיד התבלט והשתדל להיות הכי טוב
הכל בצניעות ולעולם ללא גאוותנות היה דואג לציוד שלו ולדברים שלו בקפדנות גבוה מאוד היה צנוע מאוד שגם הובילה אותו להיות חלק מהפעמים בבישנות קלה שאפיינה אותו באופן חיובי אחד הדברים שזכורים לי ממנו זה שכולם נזרקו וזה בשעות שלא היה צריך לעשות כלום הוא היה מתאמן . דווקא שנראה לאחרונה לאחר שיחות צוות וכד שחשוב שרונן יביע את הדעה ( דבר שהעסיק נורא את כולם )
הוא החל להביע וסחף את הצוות אם האמירות בין אם זה הקמת מטווח או מקצועיות או כל דבר אחר . אלעד כהן
מאת משה סופר
רונן היקר.
הלב נקרע לחשוב עליך כמי שהיה ואיננו - אח ממשפחת צוות צברי.
לא נתפס בכלל איך לוחם כמוך חבר יקר כמוך ואיש טוב כמוך דווקא לא איתנו יותר..
עשית הכל על פי הספר, לוחם מקצוען אמיתי, בנאדם שקט שעושה את המוטל עליו בצורה הטובה ביותר.
היית נמלא בצער על כל דבר שלילי שקרה בצוות ותמיד חשבת איך לתקן אותו ולהעיר בכבוד למי שהיה צריך, טובת הצוות ותפקודו תמיד עמדה מולך ותמיד רק ניסית להביא רעיונות מקוריים איך ניהיה הצוות האידיאלי והכי טוב ביחידה.
חבר של כולם, אין אחד שלא הרגיש נוח לידך.
שקט היית, אך כל מילה שהוצאת מהפה הייתה עם משמעות ועצה שלך הייתה מתקבלת תמיד אצל כולם.
איך דווקא אתה זה שהדגיש לכולם על חיפויים לכל מקום ועל חדות תמידית בשטח - תוך כדי שאתה בעצמך בצורה הכי מקצועית שיש מחפה לגג, דווקא אותך האבן לא פספסה ופגעה..
עצוב לחשוב עליך בלשון עבר, אחרי שנה וחצי שהפכנו למשפחה אחרי מסלול קשה ומפרך שאכלנו את כל החרא אחד עם השני, זחלנו וירקנו דם יחד ואיך היינו גאים בעצמנו שסיימנו את המסלול ואנחנו עכשיו לוחמי היחידה שכל כך חלמנו עליה..
היית אדם פשוט שידע את מקומו, לא ניסית אף פעם ליהיות מישהו אחר, כשהיית צוחק היית באמת צוחק וכשפרגנת למישהו אז פרגנת באמת.. וכשרקדנו בסוף מסלול היית באמת ובתמים מאושר מהרגע..
איך שמרת בקנאות על העקרונות שלך, לא נתת לאף אחד להוריד אותך מהם ולא יכלת לסבול את מי שהיה מנסה לעגל פינות בדברים שהיו חשובים לך או לצוות, ובכל פעם כשהיו צריכים לעשות מסדרים או דברים פחות נוחים וכיפים אתה היית הראשון שקפץ לעשות את המשימה, ולא משנה כמה קידרו אותנו לפעמים או כמה זמן ישנת לעולם לא היית מתלונן..
איך כל דבר הקשור לנו כלוחמים, למקצוע שלנו לא וויתרת על דבר ורצית תמיד ליהיות הכי טוב במה שאתה עושה, בערבית שהתמדת כל כך, בקרב מגע, בתרגולות אזיקה סריקה ועוד - תמיד היית דוגמא אישית לכולם לאיך לוחם נראה!
אני זוכר שהייתי מסתכל עליך וחושב איך אני משיג את היכולת המנטלית שלך שהתבטאה בכל כך הרבה תחומים ואת החוסן הנפשי שלך גם כשדברים לא טובים קרו...
נפלת בעת פעילות מבצעית כמו גיבור! נפלת על שירות המדינה והעם שאהבת! נזכור אותך תמיד כמלח הארץ, לוחם על, וחבר כמו אח אהוב שהיה חלק מאיתנו והגרעין של הצוות שלנו, המשפחה שלך!
נזכור אותך לעד אח שלנו, ותתפלל עלינו מלמעלה..
מתגעגעים, אוהבים ובוכים צוות צברי! משה סופר
מאת קורמן
14:00 בצהריים, יום קיץ, 32 מעלות בערך... חם. כולם בחדרים. כולם במזגן.
לכל אחד בצוות יש משימה אישית לבצע עד השעה 16:00. לכולם, גם מי שלא נמצא צריך שהמשימה תתבצע.
שניים מהצוות שלא נמצאים באותו יום מתקשרים אליי, אני אומר להם לבקש ממישהו שכן נמצא.
אחד מהם אמר לי:״נו מה קורמן את מי אני אשלח עכשיו למחסנים זה 50 מעלות שם״.
אבל אין מה לעשות, חייבים לסיים את זה עד 16:00...
10 דקות אחר כך אני הולך לשירותים, בדרך אני רואה את לוברסקי מתזז סביב עצמו, מזיע קצת.
אני מתקרב אליו, מסתכל עליו בחצי חיוך ואומר לו:״שניהם התקשרו אלייך אה...״
הוא מגיב בחצי חיוך:״חחח כן... מה נעשה״
אני:״יכלתי לנחש שזה מה שיקרה, תבקש ממישהו שיעזור לך במילא כולם יושבים בחדרים במזגנים״
לוברסקי:״לא לא זה שטויות, עדיף שלאחד יהיה חם מ2״
לוברסקי, אתה אחד ויחיד אחי.
אני, הסמל, המפקד, הדמות החינוכית שלך, תמיד נשאר מולך בחצי חיוך של תקווה ובאותה שאלה - ״איך העולם היה נראה אם היו עוד אנשים כמוך״.
תמיד שם, בשביל כל אחד, תמיד.
תמיד עושה את זה בשקט ובענווה, כי לא צריך שאחרים יראו, הם כבר יודעים למי להתקשר כשצריך עזרה, הם כבר יודעים מי יגיד בכיף.
לא כן, לא בסדר, לא טוב, ולא סבבה, תמיד אמרת בכיף.
אוהב אותך תמיד,
אמשיך ללמוד ממך לעד,
קורמן.
מאת שי ריפא
טירונות יחידה , לילה , אני מאזין אחרי לוברסקי
שנינו היינו עייפים מאוד , הקפצות בלילות קרב מגע לוחמה כל דקת שינה חשובה .
שנינו במצב רוח מעפן של ימים לחוצים מעייפים וקשים ורק רוצים לנוח , הקדמתי בשתי דקות . אמרתי ללוברסקי לך לישון
הוא ענה לי הקדמת אמרתי לו כן זכית 2 דקות
הוא אמר עזוב אני אשאר איתך קצת נדבר
וכך היה , דיברנו ודיברנו חיזקנו זה את זה דיברנו על חומוס של שישי בבוקר על הרגע שבו זה ייגמר ונעמוד בחיוך עם כומתה ואחרי זה עם סיכה וזה העלה על פני חיוך שיחה טובה שמילאה אותי באנרגיה וברוח גבית מטורפת כמו שרק השקט של לוברסקי נותן.
כמו שרשמתי לוברסקי אמר אני אשאר איתך קצת , איבדנו תחושת זמן דיברנו עד סוף השמירה שלי.
אין אנשים כאלה , בעייפות בקושי מתנהגים בצורה החברית ביותר . שי ריפא.
מאת בן עזרא
לכל צוות יש מטרות למטווח.
במקרה שלנו רונן היה אחראי על התחום הזה והחליט להכין לכולם את המטרות בסטנדרט הכי גבוה שיש.
חיפש מסמרים בכל מקום אפשרי, לקח פטיש, עבר מטרה מטרה ומיסמר את הקרטון לשדרית.זה היה נראה מדהים.
היינו במטווח, המטווח הראשון שלי מאז שחזרתי לצוות.
רונן היה אחראי על המטווח, לא כי זה הטילו עליו להיות אחראי אלא כי זה מה שהיה לו חשוב ואחד מהדברים הרבים שהוא עשה כל כך טוב.
המטרות שהוא הכין התחילו להתפרק בגלל הרוח שהייתה מאוד חזקה באותו היום.
אני מנסה להתאקלם בהקמה של המטווח ומסתכל מסביב כדי לראות מה צריך לעשות, אני רואה כמה חברה רצים בקו המטרות ומנסים להעמיד את המטרות כשכל השאר בצל.
לא קשה לנחש איפה רונן היה, רץ לו בין מטרה למטרה, מהדק כל קרטון לשדרית שלו.
באותו היום ביטלו את המטווח, ורונן היה עצוב, ישב על הבטון של המטווח ופשוט דיבר על איך אפשר לשפר את המטווח הבא ושאנחנו צריכים להביא מסמרים חזקים יותר.
כשחזרנו לחדרים הוא כינס את הצוות במטרה לשפר את המטווחים הבאים.
כזה היה רונן, מה שעשה תמיד עשה על הצד הטוב ביותר.
אוהב אותך רונן, חברך צוות, בן עזרא